הרב אברהם חמרה זצ"ל
רבה הראשי של יהדות סוריה
מורנו הגדול הרב אברהם חמרה זצ"ל
הרב אברהם חמרה היה מן הדמויות המרכזיות בדורותיה האחרונים של יהדות סוריה. הוא נשא בתפקידים חינוכיים וקהילתיים כבר בגיל צעיר, ובהמשך עמד בראש הקהילה בדמשק ובסוריה כולה. תפקידו כלל הנהגה רוחנית, ניהול מוסדות, קשר עם השלטונות, טיפול בענייני חינוך, כשרות ונישואין, ודאגה מתמדת לביטחונה של הקהילה.
ייחודו של הרב חמרה היה ביכולתו לשלב בין נאמנות מלאה למסורת לבין אחריות ציבורית שקולה בתנאים מדיניים מורכבים. העדות המצטברת על שנות הנהגתו מלמדת על איש מעשה זהיר, בעל אומץ ושיקול דעת, שפעל למען קהילתו בשעה שבה כל צעד דרש רגישות רבה.
חייו של הרב אברהם חמרה זצ"ל וקורות הקהילה בדמשק
לידה בצל מלחמת העולם השנייה
הרב חמרה
נולד בדמשק, סוריה, לשלום חמרה (שעסק כסנדלר).
חיי הקהילה
הקהילה היהודית בדמשק מונה באותם ימים אלפי נפשות ומנסה להתאושש מתקופת שלטון וישי הצרפתי (שהטיל גזירות אנטי-יהודיות שבוטלו ב-1941). באותה עת, הקהילה עדיין נהנית מחיי דת ותרבות עשירים, אך האווירה הפוליטית סביבה מתחילה לתסוס לקראת עצמאות סוריה.
הקמת מדינת ישראל והחרפת המצב
חיי הקהילה
עם החלטת החלוקה של האו"ם והקמת מדינת ישראל, חל מפנה דרמטי לרעה במצב היהודים. בדצמבר 1947 מתחוללות פרעות חלב, ובאוגוסט 1949 נפגע בית הכנסת "אל-מנשה" בדמשק מפיגוע רימון קטלני. ממשלת סוריה מטילה הגבלות קשות: הקפאת חשבונות בנק, איסור מכירת נכסים, ואיסור גורף על עזיבת המדינה. הקהילה הופכת למעשה לבני ערובה של השלטון.
שנות הנעורים והפעילות החינוכית המוקדמת
הרב חמרה
כפי שמתואר במסמכים ההיסטוריים, הרב נשא בתפקידים חינוכיים וקהילתיים כבר בגיל צעיר. הוא משתלב כמורה וכמחנך בבית הספר היהודי של רשת "אליאנס" (כל ישראל חברים) בדמשק, ומקדיש עצמו לשימור החינוך היהודי בקרב דור העתיד.
חיי הקהילה
לאחר עליית מפלגת הבעת' לשלטון (1963) ומלחמת ששת הימים (1967), הלחץ על היהודים מגיע לשיאו. המשטרה החשאית ("אל-מוח'אבראת") מפקחת באופן הדוק על כל פרט בקהילה. על תעודות הזהות של היהודים מוטבעת המילה "מוסאווי" (בן דת משה) באדום, ונאסר עליהם להתרחק מעבר ל-3 קילומטרים ממקום מגוריהם ללא אישור מיוחד.
עליית חאפז אל-אסד לשלטון
חיי הקהילה
חאפז אל-אסד תופס את השלטון בסוריה. אף על פי שהמשטר נותר דיקטטורי ונוקשה, אסד מבין שהיחס ליהודים משפיע על תדמיתו במערב. הפיקוח הביטחוני נותר הדוק וישנן תקופות מתוחות (כמו בזמן מלחמת יום הכיפורים ב-1973), אך בהדרגה מיוצבת מערכת יחסים רשמית ומאורגנת יותר בין הנהגת הקהילה לבין ארמון הנשיאות.
המינוי לרב הראשי של דמשק
הרב חמרה
בהיותו כבן 33 בלבד, מתמנה הרב אברהם חמרה לתפקיד הרב הראשי של דמשק.
חיי הקהילה
המינוי מביא עמו רוח חדשה. הרב חמרה מתגלה כמנהיג בעל "אומץ ושיקול דעת". תפקידו דרש רגישות עצומה: מצד אחד, לשמש נציג רשמי ונאמן מול ממשל אסד האכזרי, ומצד שני – לדאוג בחשאי לביטחונם הפיזי, לרווחתם הכלכלית ולחינוכם של בני הקהילה שנותרו מבודדים מהעולם.
הנהגה בצל הבידוד — הרב הראשי לסוריה כולה
הרב חמרה
סמכותו של הרב מתרחבת והוא הופך לרב הראשי של סוריה כולה. הוא מנהל ביד רמה את מוסדות החינוך, ענייני הכשרות, בתי הדין לנישואין ורכוש הקהילה.
חיי הקהילה
הקהילה מצטמצמת בעקבות בריחות חשאיות ומסוכנות דרך גבולות לבנון וטורקיה (שחלקן מסתיימות בטרגדיות ובמעצרים). חזות הרובע היהודי בדמשק ("חארת אל-יהוד") נשמרת, וחיי הדת מתרכזים סביב בתי הכנסת העתיקים הפעילים תחת השגחה. הרב חמרה פועל ללא הרף מול השלטונות כדי להקל על הגבלות התנועה והמסחר, ומצליח לשפר במעט את התנאים היומיומיים.
"מבצע אברהם": היציאה מסוריה
היציאה הגדולה
בראשית שנות התשעים נפתח החלון שאפשר את יציאתם של אחרוני יהודי סוריה. זה היה מהלך ממושך, מורכב ורגיש, שבמרכזו עמדה ההבנה שיש להציל לא רק יחידים אלא פרק היסטורי שלם העומד בפני סיום. במסגרת המהלך יצאו אלפי יהודים מסוריה, ורבים מהם השתקעו בארצות הברית ובישראל. השם "מבצע אברהם" מבטא את ההכרה בתפקידו של הרב חמרה במהלך זה. אולם גם כאן נכון לשמור על ניסוח מדוד: לא מיתוס מנותק, אלא הנהגה עקבית של אדם שנשאר עם בני קהילתו עד לשלב האחרון ופעל כדי להבטיח את יציאתם בכבוד ובזהירות.
כתרי דמשק ואוצרות הרוח
הצלת נכסי הרוח
לצד הדאגה לחיי בני הקהילה, נעשה מאמץ מיוחד להצלת נכסי הרוח והספר של יהדות סוריה. בין הפריטים הבולטים שניצלו נמנים כתרי דמשק, כתבי יד מפוארים של התנ"ך או חלקיו, שנשמרו בבתי כנסת שונים של הקהילה ושימשו גם במחזור החיים והמנהג. בחלק מן הקהילות נהגו לקרוא בהם מגילות וחלקים מן המקרא בימי חג, שמחה או צרה.
מעמד משפטי
עם הגעתם לישראל הוסדר מעמדם של הכתרים בהליך משפטי, שביסס את מעמדם כנכסי מורשת בעלי חשיבות ציבורית ולא רק קהילתית-פרטית.
הכרה על ידי הכנסת והממשלה
בכנסת
מורשת יהדות סוריה איננה רק סיפור פנים-קהילתי. הכנסת עסקה במצב יהודי סוריה כבר בשנות השבעים, ובשנת 1978 אף התקיים דיון מיוחד על "יום יהדות סוריה". בהמשך, בשנת 1996, ועדת העלייה והקליטה קיימה ישיבה חגיגית עם הרב אברהם חמרה, קבעה שיש לראות בעולים מסוריה פליטים, וקראה למשרדי הממשלה לפעול לקליטתם ולהמשך הטיפול בעניינם.
תיעוד ומורשת
גם במערכות המדינה נשמר תיעוד מסודר של הסוגיה. בארכיון המדינה קיימים תיקים ייעודיים הנוגעים ליהודי סוריה, ובמרחב החינוכי של משרד החינוך נכללה יחידת לימוד העוסקת ביהודי סוריה. בנוסף, מוסדות ציבור כגון הספרייה הלאומית מציגים ומנגישים את כתרי דמשק, את אוספי הקהילה ואת מסורות הפיוט והתפילה של חלב ודמשק.
